טראק גברים- מים לים רישום מסע.

אז רציתי לראות אם אני מסוגל ללכת לעיבוד בארץ ישראל.

באוקטובר 2010, אחרי חיפוש פרטנר מתאים, מצאתי חבר, שוטף לספסל הלימודים של תואר ההנדסה, נקרא לו ד'

אחרי פגישה וסיכום, החלטנו לצאת ל"מסע מים לים" מים תיכון לכינרת (גם כן ים….),  טראק שכל הצופיפניקים בני ה17 עושים, ואם הם יכולים אז גם אנחנו.

ערכנו רשימת ציוד, הציידנו במפות שבילים, מים וכל מה שצריך כדי ששני גברים אורבנים, בכושר מינימאלי, ללא שירות צבאי קרבי, צריכים. בנוסף כללתי גם הרבה פלסטרים, 2 ת"א ועוד ציוד חבישה כי האמנתי שמשהוא יפצע.

נפרדנו מהנשים, אמרתי לאשתי, שאם אני לא מתקשר כל כמה שעות, שתתקשר למשטרה ונתתי לה הנחיות של המסלול שלנו. טוב שלקחתי את האולר השווצרי של המאה ה 21 – ה iphone .

את הטיול התחלנו ביום חמישי בערב, מהעבודה נסענו הרכבת להנרייה ובאוטובוס לחוף אכזיב, שם הקמנו באוהל על החוף.

השכם בבוקר קמנו והתארגנו ליציאה, עם תיקים במשקל של 20-25 ק"ג כל אחד.

ואני זוכר, איך שהתארגנו, ועברנו מתחת לגשר של תחילת המסלול אמרתי לד' "אנחנו עדיין יכולים להתחרט".

תחילת המסלול על נחל כזיב כללה הליכה של שעתיים עד 3 בין מטעי בננות, בכל הפורומים קראתי שאפשר לדלג על הקטע הזה, אבל אני יודע יותר טוב מכולם.

האמת שהיה נחמד.
במהלך ההליכה עצרנו בכל פינה לקפה (חובה). כל הזמן דיברנו על המצאות , על סטארט אפים קטנים שיעשו אותנו מליונרים. כבר קבענו שד' היה CEO ואני CTO ,למה מה אני מבין במנכלות…
ההליכה לאורך נחל כזיב היתה מדהימה , היו מעט מים בנחל אבל עדין ירוק ומוצל.

הגענו למונפור, מקום מדהים, עצרנו לקפה אבל מחוסר זמן ועייפות לא עלינו למעלה.

המשפט :  "אין דברים כאלה בארץ" חזר כמה פעמים, זו באמת היתה ארץ ישראל האחרת.

לקראת ערב עלינו בשביל השחור לכיוון אבירים. העלייה גמרה אותנו. במהלך העלייה עצרנו כמה פעמים לנשום. זה הזמן שבו מתחילים להרגיש את משקל התיק.

כשהגענו לאבירים הינו גמורים, הכל כאב, נשמענו כמו 2 זקנות שמקטרות על בעיות בירכיים, כתיפיים, רגליים וכל איבר חיוני אחר  בגוף.

הקמנו אוהל בחניון "מקום בלב"– המארחיים היו נחמדים. במקום היו מקלחות חמות (שדרוג מעולה) שולחנות, מטבח שבו אפשר לקנות חטיפים והרבה יתושים .

השדרוג האמיתי היה השכרת מזרנים ב 10 שקלים, שווה כל שקל אחרי היום המטיש שהיה.

ארוכת ערב היתה חוויה גסטרונומית, כאילו אלוהים עצמו ראה אותנו עייפים וויתר על ארוחת הערב שלו בשבילנו.

זו הפעם הראשונה שנחספתי לפירה באבקה…  זה געוני,מהנדסים, טובי המוחות לקחו פירה תפוחי-אדמה אמיתי, ייבשו אותו, טחנו אותו וארזו אותו. ויצא להם טעם כמעת כמו של מלח ותפוח אדמה לא מבושל. איך הם הצליחו המהנדסים האלה…

אגב בסיום הטיול כלכך התלהבתי מהפירה, שקניתי חבילה הביתה ועד היום אישתי לא סולחת לי.

היתי כלכך עייף אותו לילה שלא היה לי משנה לישון כפיות עם ד' , למזלי הפריד ביננו שק"ש.

היום השני התחיל בחיפוש של טרמפ מאבירים לגשר אלקוש. (שאגב קראתי שכבר פתחו מסלול רגלי חזרה מאבירים לאלקוש). אחרי חצי שעה של עמידה בפתח היישוב החלטנו להתחיל להתקדם לכיוון רגלית.

בערך אחרי 20 דקות הליכה הצלחנו לתפוס טרמפ עם זוג מבוגרים שמבלים בצימר באזור.

בגשר אלקוש התחלנו את המסלול של היום השני , האזור מדהים, באמת.  אחרי שעברנו את חרפיש פגשנו ראה צאן,אבל אסלי, אמיתי, זקן, עם שפם מדובלל בירך אותנו לשלום "איה במבה אדומה" נשבע לכם שזה מה ששמעתי אותו אומר, אבל הבנתי שהוא והכבשים שלו אומרים לנו" שלום עליכם".

העלייה לכיוון בי"ס שדה מירון היתה מדהימה אך קשה, כל הגוף כאב והמשחה לשפשפת כבר לא עזרה.

כשהגענו לבי"ס עצרנו למלא מים, תוך 5 שעות הצלחנו לרוקן 6 ליטר כל אחד והינו חייבים עוד מים.

פתאום הגיע בחור, כמו שמום מקום והתחיל להתעניין בטיול שלנו, אחרי שסיפרנו לו, הוא סיפר שטייל עם בנו, וחזר רק להביא את הרכב, ושאל אם אנחנו רוצים טרמפ עד צומת מירון (זו היתה נקודת הסיום שלנו).

במשך שניות ארוכות כל אחד עשה חשבון נפש, כל הטיול עבר לנגד עיני ואז הסתכלתי על ד ישר בעיניים ושנינו אמרנו "ייאלה"

עלינו לרכב. פה המסע הרגלי הגיע לסיומו.

הגענו לצומת מירון בשעה 3 ביום שבת. רק עוד 3 שעות אמור להגיע אוטובוס.

פתחנו את ערכת הקפה ושתינו תה, לא כוס אחת, 2 כוסות, כי יש זמן!

הינו צריכים לשרוף עוד שעתיים, ד' הציע לי שנעלה לקבר של הרשב"י, אמרתי "ייאלה, מתאים".

אז עלינו, בתור חילוני, זו חוויה אדירה !! ואז, בכניסה, איפה ששעה ההפרדה בין נשים לגברים ד' אומר לי "מה אתה אומר שנכנס מחזיקים ידיים?" …………

אמרתי לו: "אם אתה רוצה שנצא חיים מפה, וותר על הרעיון".

אחרי הביקור יצאנו ושוטתנו קצת ברחבי מירון, זו ארץ אחרץ, מובלעת בתוך ישראל, לבושים אחרת, ראינו ילדים משחקים בחוץ ולא מול מחשבים, הילדים דיברו איידיש.

לבסוף האוטובוס הגיע, חזרנו הביתה.

דבר ראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה זה לחבק את הילדים והאישה.

זה היה ניקוי ראש טוטאלי, לראות את ארץ ישראל מזווית שונה ולא מוכרת לתל אביבי הממוצא.

חלקו השני של הטיול מתוכנן בקרוב.

זו רשימת הציוד שלקחנו לטיול, לדעתי היא מושלמת לטיול של יומים-שלושה.